ים של שלמה על חולין ה׳:ג׳

מקור משנה חולין ה׳:ג׳

3 הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, וְהַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר, פָּטוּר מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָרָה וּבְנָהּ, אֵיזֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן, יִשְׁחֹט רִאשׁוֹן. וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי, זָכָה. שָׁחַט פָּרָה וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵי בָנֶיהָ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שָׁחַט שְׁנֵי בָנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט, בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחֹט. וְאֵלּוּ הֵן, עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ רֶוַח. אֲבָל יֶשׁ לוֹ רֶוַח, אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּמוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ, בְּיָדוּעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹחֲטִין בְּיוֹם אֶחָד:

פירוש ים של שלמה על חולין ה׳:ג׳

3 דין אין חוששין לזרע האב ולכן מותר לשחוט האב והבן ביום אחד ובשאר דוכתיה הוי ספקא אי חוששין לזרע האב או לא:

4 מסקינן בסוגיא ואזדא שמואל לטעמיה דתנן רי"א הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה אבל הנולדים מן החמור עם הנולדים מן הסוס אסורין ואמר ר"י א"ש זו דברי ר"י דאמר אין חוששין לזרע האב אבל חכ"א כל מיני פרדות אח' הן מאן חכמים חנניא הוא דאמר חוששין לזרע האב והאי בר סוסיא וחמרא והאי בר חמרא וסוסיא וכולהו חד מינא הוא איבעיא לה מי פשיט ליה לר"י דאין חוששין לזרע האב א"ד ספוקי מספק' ליה למנ"מ למישרי' פרי עם האם פי' פרד בן סוס נקבה להרביע על סוס נקבה אי אמרת מיפשט פשיטא ליה פרי עם האם שרי וא"א מספק' ליה פרי עם האם אסור וכו' ת"ש דאמר ר"ה בריה דר"י הכל מודים שפרי עם האם אסור ש"מ ספוקי מספקא ליה ש"מ תו מסקינן א"ל ר' אבהו לשמעי' כי מעיילית לי כודניית' בדיספק להנך דדמיין להדדי עייל לי אלמא קסב' אין חוששין לזרע האב וסימנים דאוריי' לסמוך עליהם אם דומין זו לזו מכל הנך סוגיא משמע דהלכה כר"י בפרדות ומ"מ ספוקי מספקא ליה ולחומר' הוא דאמרי' דאין חוששין כדפשיט סתמא תלמודא וא"ה נדחו דברי ה"ג לרב אחאי דס"ל הלכה כר"י דאי' חוששין לזרע האב בין להקל בין להחמיר אלא ספוקי מספקא ליה וכ"ד התו' והרא"ש דהלכ' כר"י אלא דספקא לן בו כדפרי' אבל ק"ל בהאי סוגיא כדאבעי ליה אי לר"י מיפש' פשיטא ליה כו' וקאמר למנ"מ למשרי פרי עם האם כו' ולא קאמר למנ"מ לענין או"ב אי חוששין לזרע האב ולאסור בזכרי' נמי משום או"ב או לא ואפשר לומר משו' דהני פשיטותא דפשיט תלמודא איירי בעניין כלאים סודר התלמוד נמי הנ"מ בכה"ג וכ"ז דוחק ע"כ נראה מחוור מה שכתב הרשב"א בחידושיו בשם הרמב"ם שכת' דת"ח דחנניא היינו ר"י ולענין או"ב מפשט פשיטא ליה דאין חוששין לזרע אב כלל ודרש רבא בנו מי שבנו כרוך אחריו ובעלמא מספקא ליה אי ילפינן מאו"ב ונומ' כשם שלעניין או"ב אין חוששין לזרע האב ה"ה בעלמא אין חוששין א"ד מדאיצטריך רחמנ' לגביה או"ב למימ' דאין חוששין ש"מ דבעלמא חוששין וחנניא סבר מדגלי רחמנא לגבי או"ב דנוהג אפי' בזכרים ש"מ דלעולם חוששין לזרע האב להקל ולהחמיר ופרדה שתבעה זכר מרביעין עליה פדר אחר דכל מיני פרדות אחת הן ומנהיגין כל שתי פרדות וק"ל כר"י דמספקא ליה בעלמ' אי חוששין לזרע אב כלל ולגבי או"ב מפשיט פשיטא ליה לר"י כדדריש מקראי ושמא זו היתה סברתו של רי"ף ז"ל דקאמר דליתא לחנניא באו"ב ולא משו' דקסבר דבעלמא אין חוששין כלל לזרע האב להקל ולהחמיר ע"כ וא"ל מאחר בסוגיא דחנניא כר' יונתן וכבר ק"ל כר"י ובפ' השואל מסיק דאביי ס"ל כר' אושעיא ורבא כר"י והלכה כרבא לגבי אביי די"ל דנהי דתלמודא משני דחנניא ס"ל כר"י ור"י ס"ל כר' אושעיא מ"מ ר"י נמי ס"ל כר' יונתן אבל א"ל אנו לכך לפי האמת דת"ק חנניא הוא ר"י ונהי דחנניא ס"ל בוודאי כר"י ואותו לא בעי לחלק אלא אותו בא כדי לרבות כלאי' ואו דאמרינן שבא לרבות כלאי' ר"י ס"ל לא דרשינן כדאמרי' בעלמא ר"י או לא דריש א"נ דרשינן או למילתא אחריתי וכמ"ש התוס' גופא בהאי שמעתא אבל מ"מ קשה דמסקי' להדיא בס"פ מומין אלו דסתם מתני' כחנניה דתנן התם אלו כשירין באדם ופסולי' בבהמה או"ב כו' ופריך מאי באו"ב אלימ' אהרן ובניו דכוותי' תיש ובנו מי נהיג והתנן או"ב נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים אלא תישה ובנה דכותה הכא כהנת ובנה כהנת בת עבודה היא לעולם לאהרן ובניו דכוותה הכא תיש ובנו אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין הר' אמר חנניא היא דתניא א"ב נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים וחנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות ע"כ ונראה בעיני דאין זו קושיא דתלמודא משני בכה"ג דמתני' אתא אליבא דחנניא וה"ק איסור או"ב נוהג בבהמות ואינו נוהג באדם אלא שגבי אדם לא שייך בזכרים לפי שאין להם אבות והשתא עלו לדברי הרמב"ן כהוגן: